בשעה שבה נושא הנשים וזכות התפילה בכותל המערבי זוכה לכותרות עולמיות ומעסיק את הקהילות היהודיות באשר הן, ובשעה שבה התמודדותה של שירה ג'רג'י למועצת העיר צפת זוכה לגנאי ולתשומת לב רבתי - רצוי לזכור ולהזכיר מגמות ותהליכים מן העבר הקרוב.

 

 

ראשית המאבק של נשים על זכותן לבחור ולהיבחר למוסדות הלאומיים (בתקופת המנדט הבריטי) היה אכן מנוגד באופן מוחלט לדעת רבנים. אגודות הנשים שהחלו להתמודד ב-1918 לוועדי הקהילה בישראל קבעו תקדים. ב-1926 הועמדה הרבנית לאה קוק בראש רשימת נשים "דתיות ובלתי מפלגתיות" עשתה זאת שלא בהסכמתם ושלא על דעתם של גדולי התורה.

 

מאז, דברים החלו להשתנות.

 

שתי אנקדוטות לפתיחה:

 

 

ב-1949, הרשימה הדתית המאוחדת התמודדה לכנסת וראש ישיבת פוניבז' התנה את הריצה המשותפת באיסור מועמדותן של נשים. טובה סנהדראי הקימה בתגובה מפלגת נשים ("הפועלת הדתית") והתמודדה בראשה. הרשימה לא נבחרה (הייתה מרחק מאות קולות בודדים ממושב בכנסת).

 

אחרית דבר: כבר עשור לאחר מכן, ב-1959 הושבעה טובה סנהדראי לכנסת כאישה יחידה בין גברים ברשימת המפד"ל. [הערת אגב: לימים, זוכה מועמדת המפד"ל גילה פינקלשטיין לתמיכתו של הראשון לציון (!) מרדכי אליהו בדבר התמודדותה לרשימת המפלגה לכנסת והצורך בשריון מקום לאישה]

 

 

ב-1955, גולדה מאירסון היא מועמדת מפא"י למועצת העיר תל אביב-יפו ומתוך כוונה שחברי המועצה יבחרו בה לראשות העיר (אותם ימים, להזכירכם, זהותו של ראש המועצה נתונה לבחירת חבריה).  בסיבוב ההצבעה הראשון במועצה, מאירסון זוכה ל-13 קולות מול 8 ו-5 קולות ליריביה. הרוב הנדרש - 16 קולות - הצריך סיבובי הצבעה נוספים. לבסוף קיבל חיים לבנון את ראשות העירייה. הסיבות - נציגי אגודת ישראל התנגדו בתוקף לעצם הרעיון ונציגי המזרחי והפועל המזרחי התנו את תמיכתם בביטול הנוהג החיפאי המקיים תחבורה בשבת. פרטים נוספים באתר העירייה

 

אחרית דבר: כעבור 14 שנים, ב-1969 נבחרה גולדה מאיר לראש ממשלת ישראל. בין חברי הקואליציה תומכי הממשלה - חברי המפד"ל, המפלגה שהוקמה על בסיס תנועות המזרחי והפועל המזרחי.

 

 

 

ולענייננו, ב-1965, תופעה מעניינת בחזית המוניציפלית - 

 

שתי נשים נבחרות לעמוד בראש רשימות שמריצה המפד"ל למועצות מקומיות ולתפקיד ראש הרשות: הרבנית מנוחה חרל"פ במועצה המקומית יקנעם עילית והרבנית אסתר הדאיה בעיריית אילת.

 

אסתר הדאיה הייתה ב-1965 בת 24 בלבד, אשת הרב העירוני באילת ועסקנית ציבור בזכות עצמה. בראיון למעריב אותה שנה סקרה את הרקע שהביא להבאת מועמדותה: "עד היום עסקתי בשטחים רבים באילת. עזרתי לרב בהשכנת שלום בית, הייתי גם חצי מזכירה שלו ועסקתי בקבלת קהל. אני מזכירת ארגון האישה הדתית לאומית במקום ופעילת איל"ן".

 

מי שהטיל ספק ביכולת של אישה לשמור על עקרונות שמירת הדת זכה באותו ראיון לפירוט המצע ולהבטחות בחירות שונות: "אדאג לכך שבית הקולנוע לא יפתח בערב שבת, כפי שקורה היום, שהכבישים יסגרו ליד בתי הכנסת בשבת, אדרוש חוף רחצה נפרד בעיר לציבור הדתי, פתיחת גנים דתיים נוספים ומעון יום לאמהות עובדות".

 

הדאיה אמנם לא נבחרה לראשות העירייה אבל כיהנה כחברת מועצת העיר והייתה אישה יחידה במועצה. עד היום משמש הרב משה הדאיה כרב העירוני.

 

מנוחה חרל"פ התמודדה ב-1965  בראש רשימת המפד"ל למועצת יקנעם עילית וזכתה לתמיכה ציבורית גדולה שהתבטאה בסיקור עיתונאי ובאכזבה מאי בחירתה לראש המועצה כבר בתחילת הקדנציה. לו הייתה נבחרת הייתה בגיל 34 לראש המועצה הצעירה בארץ באותה עת. הרבנית, אם לשישה ובוגרת קורס מטפלות מוסמכות, הייתה אשת הרב המקומי ויושב ראש המועצה הדתית של יקנעם עילית הרב יצחק מאיר חרל"פ. 

 

הרב חרל"פ התבטא בתקופת מערכת הבחירות בזכות מועמדותה: "מתפקידו של רב לעשות הכל לטובת צאן מרעיתו. אם הציבור סבור שרק בידי הרבנית היכולת לפעול לטובת העיר עליו להסכים, אם אפילו דבר זה יכביד על חיי משפחתו". הרבנית חרל"פ הסבירה גם היא את התהליך שהביא אותה להתמודד ואת נכונותה לשמש נבחרת ציבור: "תמיד באים אלינו עם כל הבעיות, הצרות והדאגות. אם אבחר אוכל לעזור דרך צינורות רשמיים. זו התעמולה שלי בין הנשים בביקורי בבתיהן. אני אומרת להן: אתן יודעות מה קיבלתם מאיתנו. תנו לי להמשיך הפעם כנבחרת! ... אם אבחר בתכנית להקים גנים ציבוריים, מקומות תעסוקה לנשים במקום, שלא תצטרכנה להתרוצץ עד חיפה למצוא יום עבודה. האוויר כאן נפלא ובתכניתנו להקים מלון. יש לשפר את רשת החינוך ואת התאורה, לסלק את הלכלוך. הייתי רחוקה מענייני ציבור. כאן הכל מכירים את הכל והתמונה השתנתה. יקנעם פתחה לפני עולם אחר. הלחץ שאעמוד בראש רשימת המפד"ל בא מאנשי המקום, רק אז סמך מרכז המפלגה ידו על הרעיון".

 

רשימת המפד"ל ביקנעם עילית זכתה לשניים מבין תשעה מושבים במועצה המקומית. הרבנית נותרה חברת מועצה מן השורה, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, המועצה הייתה נתונה לסערות רבות ובפברואר 1967 הודח ראש המועצה ונבחרה הרבנית חרל"פ במקומו. על פי ההסכם שהשיגה, בשנתיים שנותרו עד לבחירות הבאות הייתה עתידה לשמש ראש המועצה במשך שנה ולאחר מכן לקיים רוטציה עם סגן ראש המועצה נציג רפ"י.

 

תקופת כהונתה של הרבנית חרל"פ הייתה קצרה ביותר. ביולי 1967 היא הודחה מן התפקיד והשיבה את התואר לראש המועצה שהודח כארבעה חודשים קודם לכן. למרות הזמן הקצר, מנוחה חרל"פ זכתה להרבה מאוד תשומת לב:

 

התומכים בה התראיינו לעיתונות וסיפרו על כך ש"במשך חמישה חדשי כהונתה חל שינוי לטובה. הנקיון והתאורה שופרו. נוספו גנים ציבוריים וגני משחקים לילדים. הותקנו שבילים ודרכי גישה. המשכורות של העובדים שולמו בזמן". 

 

והמתנגדים?  להלן לקט קצר מדיווחי התקופה:

* אומרים ביקנעם שהרבנית "יושבת" אבל הרב הוא "הראש" - על כך השיבה בחיוך: "נכון שיש לי יועץ מצוין, וכשם שאחרים באים לרב לשמוע דעצו בעניינים שונים, מותר גם לי, אשתו, להתייעץ איתו".

* כדי למנוע נשף פורים שנקבע לליל שבת במועדון הפועל, נשלחו עובדי המועצה ונעקרו באולם כאלף מרצפות כדי למנוע ריקודים. כן הופסק חיבור החשמל. עוד מהמתרחש במועצה: נשלחה הודעה להסתדרות על הפסקת התמיכה לשלושת גני הילדים של ארגון אמהות עובדות, לפירוק שותפות בענייני עבודה ובפעולות תרבות, ועוד.

* ושיא השיאים עבור כהונה קצרה כל כך - חשד לשחיתות ציבורית וחקירה משטרתית (שנסגרה ללא נקיטת צעדים). תושב המקום שהלווה כספים מן הרב קיבל (לכאורה) את הצעתו של הרב חרל"פ לרשום את רעייתו כעובדת המועצה [במקומה של יושבת ראש המועצה שהפסיקה לעבוד כמדריכה דתית]. הרישום נעשה באופן רטרואקטיבי מינואר ועד אוגוסט 1967, בעל החוב חתם מדי חודש על קבלת המשכורת והעביר את הסכום לרב כפרעון להלוואה שקיבל. לבסוף כאמור, התיק נסגר.

 

אבל - אחרית דבר מפתיעה - בבחירות 1973 הועמדה מנוחה חרל"פ בראש רשימת המועמדים למועצה של אגודת ישראל (!)

 

בשנות התשעים זכתה גם תל אביב לעדנה. אותה מועצת עירייה שנציגי המזרחי והפועל המזרחי סירבו לבחור באישה להנהיגם - למועצה זו העמידה המפד"ל רשימת מועמדים שבראשה ליאורה מינקה, יושבת ראש תנועת אמונה, ארגון הנשים המפלגתי. מינקה נבחרה וייצגה את המפלגה במועצת העיר.

 

גם בצפת, אגב, כבר יבשה הדיו מעל פרוטוקולים של דיוני מועצה בהן ישבו נשים חברות - אלישבע ואזנה ושרה אראל. לנשים הדתיות ולנשים מנהיגות בסביבה בעלת השפעה דתית יש עוד כברת דרך לא קטנה. יחד עם זאת, נעשו כאן תוך זמן קצר שינויים לא מבוטלים.

רק בשבוע שעבר, אגב, נבחרה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי לחברת הוועדה למינוי דיינים.

 

האם הרבנים של צפת מכירים את משפחת קוק? את הראשון לציון מרדכי אליהו? את מועצת ההנהגה של אגודת ישראל? הם כבר קיבלו את ההחלטות הקשות. רק נשאר לנער את האבק מעל הסיפורים הנשכחים הללו וליישם אותם מחדש.

 

לשירה ג'רג'י ולחברותיה, בהצלחה!