היה בה משהו שאי אפשר היה להצביע עליו. היא הייתה זן נדיר במחוזותינו, בפוליטיקה של פריימריז והחיפוש אחר תשומת לב תקשורתית. היא הגיעה לעבוד.

היא הגיעה לעבוד ולא הפסיקה לרגע. בניגוד לחברות כנסת אחרות שנפרדתי מהן בשנים האחרונות, מרינה סולודקין לא הייתה דמות סבתא בגמלאות שהכרתי כאישה נחמדה עם היסטוריה מרתקת. עד החודש שעבר עוד הייתה חברת כנסת, והייתה מוותיקות הבית אחרי לימור לבנת ודליה איציק שמוכרות בכל בית בישראל. 16 וחצי שנים בכנסת והיא נותרה בצל, עבדה עם כל הלב. לא עבדה – קיימה שליחות ציבורית.
 

עוד לפני שהייתי קשור בכנסת ובחברות הכנסת, זכורה לי בדיקה שעשו בשנים הראשונות של האינטרנט מי מחברי הכנסת מגיב לדואר אלקטרוני ותוך כמה זמן. לא זכור לי שום דבר מאותה בדיקה מלבד השם של מרינה כמגיבה המצטיינת.

בראיון שקיימתי איתה לכתיבת סיפור החיים שלה, מתישהו בתחילת הכנסת ה-17, לא ציפיתי להרבה. ידעתי שפוליטיקאית מכהנת שכבר כיהנה פעמיים כסגנית שר לא תהיה חמה ונגישה. כמה שטעיתי. זו הייתה אחת הפגישות הנינוחות ביותר שהשאירו עליי רושם אדיר. אקדמאית מוכשרת ביותר שמכהנת למעלה מעשור בכנסת ומעורבת בעניינים שמעולם לא הייתם משערים – לדוגמה, מגעים מוצלחים לשחרורו של נער ישראלי שנחטף ברוסיה על ידי צ'צ'נים.

באותה פעם גם דיברה על המשנה הפוליטית שלה, החתירה למפלגת מרכז ליברלית שאותה ביטאה בכתב הרבה לפני שהדבר הפך לטרנד עם כוח פוליטי משמעותי. היא גם התגאתה על כך שמעולם לא זיגזגה והקימה את המסגרות הפוליטיות שבהן פעלה: ישראל בעלייה וקדימה.

היא נענשה לא פעם על הפרת משמעת קואליציונית אבל הייתה אחת מחברות הכנסת שזכו לשיתופי פעולה מרחיקי לכת ולהצלחה גדולה בחקיקה. גם בראשית הדרך שלה בפוליטיקה, כשהייתה יו"ר ועדה ב-1998 נקטעה שנת הכהונה שלה בתפקיד בגלל הקדמת הבחירות והיא המשיכה לתפקד ולנהל דיונים דווקא ברוח הבחירות. לא לשם מחטף פוליטי, אלא להעלאת נושאים א-פוליטיים לסדר היום בתקופת בחירות.

המשכנו והתראינו בביקורים שלי במשכן. תמיד חייכה, תמיד זכרה, תמיד הנהנה בראש באופן שכל כך היה מזוהה איתה. ידעתי שאת כל השליחות הציבורית שלה היא מבצעת בלי רשיון נהיגה (בעקבות תאונה שעברה בברית המועצות), מה שעורר עוד יותר כבוד כלפי ההישגים הרבים שלה. מה עוד שאת המשכורת הלא גדולה מהכנסת נהגה לחלוק עם נזקקים וארגונים ציבוריים.

חרה לי היעדר ההתייחסות אלה בתקשורת ושמחתי שניתנה לי אפשרות אמיתית וקרובה לעמוד על טיבה. לא רבות מחברות הכנסת זוכות לכהונה ממושכת והעובדה שכיהנה כמעט 17 שנים בכנסת מעידה עליה יותר מכל, במיוחד כמי שנבחרה חמש שנים בלבד לאחר שהגיעה לארץ.

איבדנו מנהיגה אמיתית. אני מקווה שתזכה להנצחה ראויה.

מרינה, יהי זכרך ברוך.